הכרעת דין בתיק ת"פ 2418-03-11 - פסקדין

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תחבולה לפי סעיף 416 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"). לטענת המאשימה קיבל הנאשם כספים שאינם שייכים לו תוך ניצול מכוון של טעות הבנק כמפורט להלן.

2. על פי עובדות כתב האישום החל מחודש אוגוסט 2008 ניהל הנאשם חשבון בבנק "מרכנתיל דיסקונט" (להלן: "הבנק") בסניף צאלח א-דין בירושלים (להלן: "חשבון הבנק" או "סניף ירושלים"). בתאריך 10.12.08 הופקדו לחשבון הבנק של הנאשם, דרך סניף רמת השרון 733 (להלן: "סניף רמה"ש") שתי ההמחאות הבאות:

                                 א.         המחאה של תאגיד הביטוח "הפול", מיום 2.12.08 על סך 20,000 ש"ח עבור המוטב "מיכאל מרקוביץ בע"מ"

                                 ב.         המחאה של חברת "צומת ספרים", מיום 8.12.08, על סך 35,239 ש"ח עבור המוטב "שלמור תקשורת בע"מ"  (להלן ביחד: "ההמחאות").

ההמחאות הופקדו לחשבון הבנק של הנאשם למרות שכללו את הכיתוב "למוטב בלבד", בשל טעות של פקידת הבנק. בתאריך 15.12.08 הגיע הנאשם לסניף ירושלים ובידיעה שסכום כסף זה אינו שייך לו, ביצע משיכה של סכום ההמחאות במזומן, בסכום כולל של 55,329 ש"ח (להלן: "הכספים"). כעבור מספר ימים הבחין הבנק בטעות וזימן את הנאשם לשיחה עם מנהל סניף ירושלים מר עאדל זבידה (להלן: "מנהל הסניף").

בשיחה עם מנהל הסניף, מסר הנאשם בכזב כי אדם בשם שמעון, עבורו ביצע עבודות שיפוצים, הפקיד את הכסף לחשבונו. באותה שיחה, התחייב הנאשם להשיב את סכום הכסף שמשך תוך שבוע אולם הנאשם לא עמד בהתחייבות זו.

ראיות המאשימה

3. מטעם המאשימה העידו מנהל הסניף ועוזרו מר אלי ברהום (להלן: "ברהום").

4. בנוסף, הוגשו המסמכים הבאים;

מסמך הפקדת שיקים - ת/1, צילומי ההמחאות - ת/2 ו- ת/3, פלט חשבון בנק - ת/4, הודעה של מר מיכאל מרקוביץ - ת/5, מכתב של יעקב רודריג מטעם "שלמור תקשורת בע"מ" - ת/6, מכתב של גב' רחל שריר חשבת של חברת הפול - ת/7, תיעוד שיחה בין הנאשם למנהל הסניף - ת/8, מסמך משיכת הכספים מחשבונו של הנאשם - ת/9, תלוש משכורת של הנאשם - ת/10, הודעת הנאשם במשטרה - ת/11.

גרסת הנאשם וטיעוני הצדדים  

5.  הנאשם סיפר כי הופתע לגלות שבחשבון שלו הופקדו 55,000 ש"ח. התייעץ בעניין עם מספר חברים שלו "שמגלגלים כספים", ואלה אמרו לו שדין הכסף שהתגלגל לחשבונו כדין כסף שנמצא ברחוב ואין טעם לחפש את בעליו. בעקבות כך  משך הנאשם את הכסף והשתמש בו לצרכיו (ר' ת/11 ש' 14-15). הנאשם מסר כי לאחר מספר שבועות התקשר אליו  מנהל הסניף וביקש ממנו להגיע לטפל בבעיה של המחאות שמשך וחזרו. הנאשם סיפר כי ניגש לסניף ירושלים רק לאחר כשבוע וחצי, מאחר ובדיוק החל עבודה חדשה והיה קשה לו להעדר ממנה. עוד סיפר הנאשם כי בשעה שישב בשיחה עם מנהל הבנק היה מבולבל ופחד לתת תשובות ולכן שיקר ואמר שאת הכסף קיבל עבור עבודה שעשה בתל אביב (ר' ת/11 ש' 19-20 וכן בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 25).

6. ב"כ הנאשם סבור כי המאשימה לא הוכיחה מהי "טעות הזולת" אותה ניצל הנאשם,  ומשכך לא הוכחו יסודותיה של החלופה השנייה של עבירת התחבולה: "בניצול מכוון של טעות הזולת". לדבריו המאשימה לא עמדה במוטל עליה בכך שלא הוכיחה מי אחראי לטעות בעטיה הופקדו הכספים בחשבונו של הנאשם. עוד טוען ב"כ הנאשם כי משלא נחקרה הפקידה שהפקידה את ההמחאות ולא הוצגו בפני בית המשפט ממצאי התחקיר שערך הבנק אודות ההפקדה, הרי שמדובר לא רק במחדל חקירה אלא בחוסר מהותי בראיות התביעה.

7. ב"כ המאשימה עמד על כך שהטעות הרלוונטית לצורך הרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו, היא של הבנק שטעה לחשוב שהכספים המצויים בחשבונו של הנאשם שייכים לו, ולא טעותה של הפקידה שהפקידה את ההמחאות.  

דיון והכרעה

8. סעיף 416 קובע כדלהלן;

"המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה, דינו-מאסר שנתיים".

            השופט יעקב קדמי בספרו "על הדין בפלילים", חלק שני (מהדורת 2005), עמ' 883-885 מדבר על החלופה של קבלת דבר תוך ניצול מכוון של טעות הזולת.